האם בגידה פוגעת בחלוקת הרכוש בגירושין?
חלוקת הרכוש בין בני זוג במסגרת הליך הגירושין מהווה את אחד מסלעי המחלוקת העיקריים ברוב הליכי הגירושין.
חוק יחסי ממון קובע כי הנכסים שבני הזוג צברו במהלך חיי הנישואין ייחשבו כנכסים משותפים, גם אם הנכסים שייכים או רשומים רק על שמו של אחד מבני הזוג, ובהתאם להסדר איזון משאבים קובעים את אופן חלוקת הרכוש.
נשאלת השאלה האם בגידה בבן הזוג יכולה להשפיע על חלוקת הרכוש במהלך הגירושין?
עו"ד איריס מורנו עונה על כך בכתבה שלפניכם.
חלוקת רכוש בהליך גירושין
הליך הגירושין במדינת ישראל מורכב ממספר הליכים משפטיים נפרדים.
כאשר בני זוג יהודים מעוניינים להתגרש ולפרק את התא המשפחתי, עליהם להגיש תביעה לגירושין לבית הדין הרבני.
לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לדון בענייני נישואין וגירושין, מכוח חוק שיפוט בתי הדין הרבניים. כמו כן, לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בתביעות הגירושין, לרבות תביעות למזונות, כתובה ושלום בית.
במסגרת הליך הגירושין בני הזוג המעוניינים להתגרש נדרשים להסדיר נושאים מרכזיים כגון:
משמורת ילדים, הסדרי שהות, דמי מזונות וחלוקת הרכוש המשותף.
בני הזוג שהקימו תא משפחתי צוברים רכוש כמו דירה, רכבים, חסכונות, מוניטין עסקי, קופות גמל, קרנות השתלמות ועוד.
כדי להסדיר את ענייני חלוקת הרכוש בין בני זוג מבחינה משפטית נחקק חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973, החוק קובע כי בעת גירושין ופקיעת הנישואין יש לחלק את הרכוש המשותף שבני הזוג צברו במהלך חיי הנישואין באופן שווה, ובמסגרת הסדר איזון המשאבים, למעט החריגים שנקבעו בחוק יחסי ממון.
מאחר שבמדינת ישראל דיני הגירושין נידונים על פי הדין האישי, בדרך כלל לפי הדין הדתי, יש התייחסות לנושא הבגידה בבן או בבת הזוג.
בדין העברי יש התחשבות במקרי ניאוף ומתייחסים לבגידה כגורם לסנקציות ממוניות, אך בבתי המשפט לענייני משפחה פוסקים לפי עקרונות מודרניים.
לכן, מבחינת בתי המשפט הבגידה בבן הזוג אינה מהווה סיבה לקיפוח בן הזוג הבוגד בעת חלוקת הרכוש, כדברי בית המשפט בתיק ע"א 384/88.
לעומת העקרונות המנחים את בתי המשפט לענייני משפחה, בית הדין הרבני הדן בחלוקת הרכוש המשותף עשוי להתייחס באופן שונה לאישה שבגדה בבעלה באופן מתמשך ולא חד פעמי,
מטעמי ההלכה היהודית המתייחסת בחומרה לניאוף.
יחד עם זאת, בתי הדין היום החלו לפעול על פי ההלכה האזרחית ולכן גם בהם לא נוקטים סנקציות ממוניות במקרה של בגידה, למעט התייחסות לכתובה.
בתוך כך, כדאי להכיר את פסיקת בג"צ בהפיכת "פסק דין הבוגדת" שהפכה את החלטת בין הדין הרבני ששללה את זכותה של בוגדת בדירת מגורים.
מכאן אנחנו לומדים כי חלוקת הרכוש במקרה של בגידה מתמשכת מהווה סוגיה משפטית שנויה במחלוקת, ובימינו בית הדין הרבני הנחשב לשמרן בגלל פסיקותיו על פי ההלכה, אינו נוקט עוד בסנקציות ממונית בשל בגידה.
שינוי גישה בערכאות השיפוטיות
לאורך שנים רבות היו שתי גישות שונות לעניין חלוקת הרכוש במקרה של ניאוף.
סעיף 8 לחוק יחסי מימון מעניק את הסמכות לבית המשפט ולבית הדין הרבני לחרוג מחלוקה שוויונית של הרכוש המשותף, במקרים שהנסיבות מצדיקות חוסר איזון בחלוקת הרכוש.
בית המשפט מפרש את סעיף 8 לחוק בדרכו והוא אינו רואה בבגידה כסיבה המצדיקה התערבות בחלוקת הרכוש, לעומת בית הדין הרבני שראה בבגידה של אישה כסיבה מוצדקת לחלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף.
בית הדין הרבני ידוע כשמרן והוא רואה בבגידה של האישה בבעלה כנסיבות מיוחדות, על כן במשך שנים רבות הדיינים ראו בבגידת האישה כסיבה מספקת לחלוקת רכוש לא שוויונית, מהנימוק שאין לתת לאישה הבוגדת בבעלה פרס.
עדות לכך ניתן למצוא בפ"ד 1219-21 (בית הדין הרבני הגדול 2006) פלוני נגד פלונית.
לאור האמור, אם הגבר בגד באשתו, הרי שאין עבורו הבדל משמעותי היכן תתנהל תביעת הגירושין.
לעומת זאת, לאישה שבגדה בבעלה כדאי ברוב המקרים לנהל את ענייני חלוקת הרכוש בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית הדין הרבני, למרות שינוי הגישה בערכאה השיפוטית השמרנית יותר, אך כמובן כל מקרה לגופו.
חשיבות הייעוץ והייצוג המשפטי
חלוקת הרכוש משפיעה באופן מהותי על המשך חייהם של כל אחד מבני הזוג המתגרשים.
לכן, אין לוותר על ייעוץ וליווי משפטי בהליכי הגירושין וחלוקת הרכוש המשותף.
כדי להימנע מניהול תביעת חלוקת הרכוש בערכאות השיפוטיות, כך שאין לדעת מראש מה תהיה התוצאה, מומלץ לערוך הסכם ממון, ויש גם אפשרות לכלול בו סעיף בגידה.