שלילת אפוטרופסות

שלילת אפוטרופסות

בישראל שלילת אפוטרופסות היא הליך משפטי שבו בית המשפט קובע כי הורה אינו כשיר למלא את תפקידו כאפוטרופוס על ילדו הקטין.

מדובר בצעד חריג וקיצוני, שננקט במקרים בהם טובת הילד נמצאת בסיכון, או כשההורה אינו מסוגל לדאוג לצרכיו הבסיסיים של הילד בשל נסיבות כמו התעללות, הזנחה, ניסיון לפגוע בקטין בעיות נפשיות קשות, התמכרות לסמים או אלכוהול, או מוגבלות פיזית קשה.

ראשית – מהי אפוטרופסות?

אפוטרופסות היא הסמכות החוקית לדאוג לרווחתו, לטובתו ולזכויותיו של אדם שאינו יכול לדאוג לעצמו.

בישראל, אפוטרופסות של הורים לילדיהם הקטינים היא טבעית ונמשכת עד גיל 18.

ישנם גם מקרים שבהם ממנים אפוטרופוס לאדם בגיר שאינו מסוגל לנהל את ענייניו בשל מוגבלות פיזית או נפשית.

החוק בישראל, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, מגדיר את מושג האפוטרופסות, וקובע כי "הורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".

המשמעות היא שההורים נושאים באחריות חוקית לדאוג לצרכים הבסיסיים של ילדיהם – חינוך, בריאות, רכוש, וזכויות אחרות.

מדוע אפוטרופסות ניתנת?

האפוטרופסות ניתנת מתוך מטרה לספק לילדים הקטינים הגנה, תמיכה, וחינוך על ידי מי שיש להם היכרות קרובה עם צרכיהם ויכולת לדאוג לטובתם האישית.

ההורים משמשים כאפוטרופוסים טבעיים באופן אוטומטי מרגע לידת הילד, מתוך הבנה שהם בעלי האחריות הגדולה ביותר לדאוג לצרכים הרגשיים, הפיזיים והחינוכיים של ילדם.

בנוסף להורים, האפוטרופסות יכולה להינתן על ידי בית המשפט לאנשים נוספים, כמו בני משפחה אחרים או אנשי מקצוע, אם עולה צורך בכך.

למשל, כאשר הורים אינם מסוגלים למלא את חובותיהם מסיבות כמו מחלה קשה, מוגבלות נפשית או התנהגות שפוגעת בטובת הילד.

מה כוללת האפוטרופסות?

האפוטרופסות כוללת אחריות רחבה על תחומים רבים בחייו של הילד הקטין, וההורים או האפוטרופוס שמונה להם צריכים לדאוג למכלול צרכיו:

תחום החינוך

אחריות לדאוג שהילד יקבל חינוך הולם בהתאם לגילו וליכולותיו.

תחום הבריאות

אחריות לדאוג לבריאותו הפיזית והנפשית של הילד, כולל קבלת החלטות רפואיות עבורו.

תחום הרכוש

ניהול נכסים ורכוש של הילד, אם ישנם, עד שהוא יגיע לגיל שבו הוא יכול לנהל את רכושו בעצמו.

תחום הרווחה הכללית

שמירה על טובתו של הילד בתחומים שאינם מוגדרים במפורש בחוק, אך נוגעים לרווחתו האישית, החברתית והרגשית.

שלילת אפוטרופסות מהורה

בקשה למינוי אפוטרופוס לקטין מוגשת בדרך כלל כאשר אחד או שני ההורים של הקטין אינם מסוגלים לדאוג לו מסיבות שונות, והקטין זקוק לאדם אחר שיתמוך בו וינהל את ענייניו.

שלילת אפוטרופסות מהורה היא תהליך משפטי מורכב שבו בית המשפט קובע כי הורה מסוים אינו יכול או אינו ראוי למלא את תפקידו כאפוטרופוס של ילדו, ולכן זכויות האפוטרופסות שלו נשללות באופן מלא או חלקי.

ההליך מתבצע כאשר ישנן נסיבות חריגות שמעמידות בסכנה את טובת הילד.

מטרת החוק היא להבטיח כי ילדים יקבלו את ההגנה והטיפול הנדרשים להם, ואם הורה אינו מסוגל לדאוג לכך – בית המשפט יתערב ויקבע אפוטרופוס חלופי או יגביל את סמכויות האפוטרופסות של ההורה.

ישנם מספר מקרים שכיחים שבהם תוגש בקשה למינוי אפוטרופוס לקטין:

מות ההורים או הורה יחיד

כאשר שני ההורים נפטרו, או במקרה שבו יש הורה אחד שנפטר, יש צורך במינוי אפוטרופוס חלופי שידאג לקטין.

במצב כזה, קרובי משפחה כמו סבים, דודים או אחים בגירים יכולים להגיש בקשה לבית המשפט כדי להתמנות כאפוטרופוסים על הילד ולנהל את ענייניו המשפטיים, החינוכיים והכלכליים.

חשוב לציין כי אם רק הורה אחד נפטר וההורה השני כשיר, אזי לא ימונה אפוטרופוס חלופי להורה שנפטר וההורה הנותר בחיים יהיה אפוטרופוס בלעדי.

הורים שאינם כשירים

במקרים שבהם ההורים אינם כשירים לדאוג לילד, למשל עקב מחלות נפשיות, מוגבלות פיזית חמורה, התמכרויות (לסמים, אלכוהול וכו'), או מצבים בהם ההורים נמצאים במאסר ממושך, ייתכן שיהיה צורך למנות אפוטרופוס חלופי.

במקרים אלה, גם גורמי רווחה יכולים להגיש את הבקשה במידה וההורים אינם מבקשים זאת בעצמם.

סכנה לבריאות הילד

אם ההורה מעמיד את הילד בסכנה, בין אם באופן ישיר או בעקיפין, על ידי אורח חיים מסוכן או קשר עם אנשים מסוכנים.

התמכרויות

כאשר ההורה סובל מהתמכרויות לסמים או אלכוהול שאינן מאפשרות לו למלא את תפקידו כהורה אחראי.

מוגבלות נפשית או פיזית

מצבים שבהם הורה אינו מסוגל לדאוג לילדו בגלל מוגבלות חמורה שמונעת ממנו לתפקד כהורה אחראי.

הזנחה או התעללות

כאשר בית משפט נוכח שההורים פוגעים בטובתו של הקטין או מתעללים בו פיזית, נפשית או מינית, שירותי הרווחה יכולים להמליץ על מינוי אפוטרופוס.

במקרים אלו, הבקשה מוגשת כחלק מהליך משפטי שמטרתו להגן על הילד ולהוציאו מסביבת חיים פוגענית.

סכסוכים משפחתיים קשים

במקרה של סכסוכים קשים בין ההורים הנוגעים לאופן גידול הילד, בית המשפט עשוי למנות אפוטרופוס חיצוני שיקבל החלטות בעניינים מהותיים הנוגעים לקטין, כגון חינוך, בריאות וניהול רכוש, כדי למנוע פגיעה בילד כתוצאה מהסכסוך.

עזיבה או נטישה של ההורים

במקרים שבהם אחד ההורים או שני ההורים נוטשים את הילד ואינם משמשים עוד כאפוטרופוסים פעילים, יהיה צורך למנות אפוטרופוס אחר כדי למלא את מקומם.

הורה שנעלם, עבר לחו"ל ואינו מקיים קשר עם הילד, או הורה שנוטש באופן פיזי או רגשי את הילד, נחשב כבלתי כשיר לשמש כאפוטרופוס, ועל כן יתבצע מינוי של אפוטרופוס חלופי.

ילדים במשפחות אומנה או מוסדות

כאשר קטין נמצא במשפחת אומנה או במוסד, ייתכן שיהיה צורך במינוי אפוטרופוס חיצוני שידאג לזכויותיו של הקטין בתחומים כמו חינוך ובריאות, במיוחד אם להוריו אין יכולת או רצון למלא את תפקידם.

האפוטרופוס במקרה זה עשוי להיות קרוב משפחה או איש מקצוע מטעם הרווחה.

בכל המקרים הללו, בית המשפט יבחן לעומק את טובתו של הקטין, ויעשה זאת על סמך חוות דעת של אנשי מקצוע, כמו עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, על מנת להבטיח שהאפוטרופוס המיועד הוא האדם המתאים ביותר לדאוג לצרכיו ולרווחתו של הילד.

קריטריונים לשלילת אפוטרופסות מהורה

בית המשפט שוקל מספר גורמים לפני קבלת החלטה לשלול אפוטרופסות מהורה:

טובת הילד

זהו הקריטריון המרכזי ביותר.

בית המשפט יתמקד בשאלה האם נוכחות ההורה בחייו של הילד מהווה סיכון או פגיעה בטובתו.

מידת הפגיעה ביכולת ההורה לתפקד

בית המשפט יבחן אם מדובר במצב זמני או קבוע שבו ההורה אינו מסוגל לתפקד כהורה אחראי.

נכונות ההורה לעבור שיקום

אם הבעיה נעוצה בהתמכרות או בקושי נפשי, בית המשפט עשוי לתת להורה הזדמנות להשתקם, ורק אם לא יראה שיפור – תתקבל החלטה על שלילת האפוטרופסות.

המלצות מומחים

בדרך כלל, ייעשה שימוש בחוות דעת של מומחים כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע רפואיים שיבחנו את מצבו של ההורה ואת השפעתו על הילד.

שלילה נקודתית של אפוטרופסות

שלילת אפוטרופסות אינה חייבת להיות החלטה גורפת.

ישנם מקרים שבהם בית המשפט יחליט על שלילת אפוטרופסות נקודתית – כלומר, ההורה יישלל רק בתחומים מסוימים של האפוטרופסות, כמו למשל ניהול רכושו של הילד או קבלת החלטות רפואיות משמעותיות.

במקרה זה, ההורה יישאר אפוטרופוס בכל התחומים האחרים, אך בתחום הספציפי שנקבע, ימונה אפוטרופוס אחר שיוכל לקבל החלטות במקומו.

שלילה נקודתית יכולה להיות פתרון ביניים במקרים שבהם ההורה אינו מתאים לנהל תחום מסוים בחייו של הילד, אך עדיין יש ביכולתו לתפקד כהורה בתחומים אחרים.

משמעות שלילת אפוטרופסות

שלילת אפוטרופסות היא צעד משמעותי ובעל השלכות כבדות, שכן מדובר בשלילת זכותו החוקית של הורה לדאוג לילדו.

לאחר השלילה, בית המשפט ימנה אפוטרופוס חלופי שידאג לילד, בין אם מדובר בקרוב משפחה אחר, במוסד ציבורי או בעובד סוציאלי מטעם המדינה.

לשלילת האפוטרופסות יש גם השלכות רגשיות עמוקות, הן על ההורה והן על הילד.

לעיתים, הילד עלול לחוש אובדן וניכור כאשר הורהו נשלל מאחריותו החוקית, והורה עלול להרגיש נתק מהילד.

לכן, בית המשפט ישתדל במידת האפשר לשמור על איזון ולבחון את טובת הילד במלוא הרצינות, תוך שקלול כלל הנסיבות.

האם קיים כלי או מבחן ייעודי לשלילה מסוג זה?

בישראל, אין מבחן (כלי אוטומטי או מבחן אחיד) לשלילת אפוטרופסות מהורה.

במקום זאת, תהליך שלילת האפוטרופסות הוא הליך משפטי שמתבצע בבית המשפט לענייני משפחה, ובמסגרתו נבחנות נסיבות המקרה באופן פרטני ומקצועי.

ההליך כולל איסוף מידע רחב ממגוון מקורות, כולל חוות דעת של אנשי מקצוע, כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ורופאים.

בנוסף, בית המשפט בוחן את טובת הילד, את כשירות ההורה לתפקד כאפוטרופוס ואת השפעת נוכחותו של ההורה על רווחת הילד.

כל מקרה נדון לפי נסיבותיו הייחודיות, ואין קריטריון אחיד שמכתיב אוטומטית את שלילת האפוטרופסות.

באופן זה, ההליך תלוי בהחלטת בית המשפט על סמך ראיות ועדויות המוצגות בפניו, מתוך מטרה לשמור על טובת הילד ולהגן על זכויותיו.

יש הבדל בין שלילת אפוטרופסות מהורה ביולוגי לבין שלילת אפוטרופסות מהורה שאינו ביולוגי, אם כי בשני המקרים המבחן המרכזי הוא טובת הילד

הורה ביולוגי:

כאשר מדובר בהורה ביולוגי, הוא נחשב לאפוטרופוס הטבעי של הילד מרגע לידתו, וזכויותיו נגזרות ישירות מהקשר הביולוגי.

שלילת אפוטרופסות מהורה ביולוגי היא תהליך דרמטי וקשה יותר, מכיוון שהמערכת המשפטית נוטה להגן על זכויותיו של הורה ביולוגי לדאוג לילדו.

עם זאת, אם מוכח כי ההורה הביולוגי אינו פועל לטובת הילד – למשל במקרים של התעללות, הזנחה, או חוסר כשירות קיצוני – בית המשפט יכול לשלול את אפוטרופסותו.

הורה שאינו ביולוגי:

כאשר מדובר בהורה שאינו ביולוגי, כגון הורה מאמץ, אפוטרופוס חוקי שמונה, או הורה מכוח נישואים (כמו במקרים של זוגות חד-מיניים או הורה חורג), הזכויות האפוטרופסיות ניתנות בדרך כלל מכוח החוק או הסכמים.

במקרים כאלה, בית המשפט עשוי להיות פתוח יותר לשלול את האפוטרופסות אם עולה כי ההורה אינו ממלא את תפקידו כראוי.

הסיבה לכך היא שהקשר אינו ביולוגי, ולכן המערכת המשפטית תיטה פחות להגן עליו במקרים שבהם טובת הילד בסכנה.

השפעת סוג ההורה על ההליך:

בשני המקרים, המטרה העיקרית של בית המשפט היא לשמור על טובת הילד.

עם זאת, הורים ביולוגיים נהנים בדרך כלל מיתרון מובנה במערכת המשפטית, שכן ההנחה הראשונית היא שהקשר הביולוגי מביא למחויבות טבעית וחזקה כלפי הילד.

לעומת זאת, הורים שאינם ביולוגיים עשויים להיבחן על בסיס קשרים אחרים, כמו חינוך, תמיכה רגשית ופיזית, ולא על בסיס קשר דם.

מינוי אפוטרופוס חלופי

תהליך זה מתרחש כאשר בית המשפט מחליט לשלול את אפוטרופסותו של הורה או אפוטרופוס קיים, או במקרים בהם אפוטרופוס אינו יכול למלא עוד את תפקידו.

כאמור לעיל, המינוי נעשה מתוך מטרה להבטיח שהקטין (או בגיר שאינו כשיר לדאוג לעצמו) יקבל טיפול ותמיכה הולמים בכל תחומי החיים – חינוך, בריאות, ורווחה אישית.

מי יכול להתמנות לאפוטרופוס חלופי?

קרוב משפחה

בדרך כלל, בית המשפט יעדיף למנות אפוטרופוס מתוך המשפחה הקרובה, כמו סבים, דודים או אחים בגירים, בתנאי שהם מסוגלים לדאוג לקטין ושהקשר ביניהם טוב.

גורם חיצוני

במקרים בהם אין קרובי משפחה מתאימים, בית המשפט יכול למנות אדם שאינו בן משפחה, כגון חבר קרוב או מכר מהקהילה.

מינוי מקצועי מטעם הרווחה

אם אין קרוב משפחה או גורם חיצוני שיכול לשמש אפוטרופוס, בית המשפט עשוי למנות אפוטרופוס מקצועי מטעם המדינה, כמו עובד סוציאלי או עמותה המטפלת בעניינים של אפוטרופסות.

 תהליך המינוי

בקשה למינוי אפוטרופוס

התהליך מתחיל עם הגשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה.

הבקשה יכולה להיות מוגשת על ידי קרובי משפחה, שירותי הרווחה או גורם אחר המעוניין בטובת הקטין.

בחינת המועמדים

בית המשפט יבחן את התאמת המועמדים לתפקיד, לרבות מצבם הנפשי, יכולתם הכלכלית, ורצונם האישי לשמש כאפוטרופוסים.

בית המשפט לעיתים נעזר בדוחות של שירותי הרווחה, חוות דעת פסיכולוגיות, והמלצות אנשי מקצוע.

החלטת בית המשפט

לאחר בחינת כל הגורמים והנסיבות ולרוב גם אחרי דיונים רבים, בית המשפט ייתן את החלטתו.

אם המועמד נמצא מתאים, בית המשפט יעניק לו סמכויות אפוטרופוס לטפל בענייני הקטין או החסוי בהתאם להחלטה.

מינוי אפוטרופוס זמני

במקרים דחופים, בית המשפט יכול למנות אפוטרופוס זמני עד לבירור המעמיק של המצב.

אפוטרופוס זמני מקבל סמכויות מוגבלות לתקופה מוגדרת, עד קבלת החלטה סופית לגבי מינוי קבוע.

שיקולי בית המשפט במינוי אפוטרופוס חלופי

טובת הילד:

השיקול המרכזי בהחלטות בית המשפט הוא טובתו של הילד.

בית המשפט בוחן האם האפוטרופוס המיועד מסוגל לספק לילד סביבה בטוחה, תומכת, ומכילה.

רצון הילד:

במקרים בהם הילד בגיל ובמצב מתאים להביע את רצונו, בית המשפט עשוי להתחשב בעמדתו של הילד לגבי המועמד המיועד.

בסופו של דבר, תהליך מינוי אפוטרופוס חלופי נועד להבטיח שהקטין יקבל את הטיפול הנדרש לו, ושזכויותיו ורווחתו יישמרו בצורה המיטבית.

לאור כל הנ"ל ניתן לאמר כי:

אפוטרופסות היא זכות וגם חובה שמוענקת להורים לדאוג לילדיהם הקטינים.

קיימים מקרים מסוימים, כאשר טובת הילד בסכנה, שבהם ניתן לשלול מהורה את האפוטרופסות – בין אם באופן גורף ובין אם באופן נקודתי.

שלילת אפוטרופסות היא צעד דרסטי, ובית המשפט יבחן כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בטובת הילד ובמצבו של ההורה.